אחרי תקופה ארוכה של שמירת הריון וניתוח קיסרי ...תקופה ארוכה שלא ממש תפקדתי ודי חיפפתי במטבח. תקופה שלא פיקחתי על מה נכנס הביתה...ומה לא :) וככה חזרו אלינו למטבח הפיתות התימניות השוות, באגטים ולחמניות של סופר ודי כל מה שמהיר וקל והילדים...את הקטנים החצי השני שלי התעקש לרשום לצהרונים ושאפסיק להיות סופר וומן ואנסה קצת באמת להרגיע...ונחשו מה הכי קשה לי עם הצהרונים? כן כן האוכל....הטעם שלהם מתקלקל... הם מתרגלים לקבל טרופית ושלוקים...פתיתים ושניצל ולכי תחזירי אותם למסלול אחרי זה. בקיצור, חזרתי למטבח אחרי הפוגה גדולה, וחזרתי לאפות, אבל בתחבולות תעשה לך מלחמה...חשבתי איך אני יכולה להתחרות בבצקים המתועשים הללו, מלאי השומן הרווי, הקמח הלבן הזה שמתרגלים אליו הקטנים במיוחד מסרבים להכניס משהו בריא לפה, בקיצור, הרכבתי משהו שמתחרה לא רע בכללל לבנתים נזלל בתאבון, הוא מקמח כוסמין לבן, ככה שמבחינתת הצבע והמרקם הוא מתחרה נהדר לבאגטים ולחחמניות הלבנות של הסופר, הוא רך כי הכנסתי לתוכו חלב שקדים
מה צריך? קילו קמח כוסמין לבן 1.5 כוסות מים (כוס חד פעמית)
3 כוסות חלב שקדים
2 כפות שטוחות של שמרים 4-5 כפות שטוחות של סוכר/דבש כפית סודה לשתיה ללא אלומניום
כפית מלח ורוד
לאחר הלישה - 1/4 כוס שמן זית
איך מכינים?
ראשית מערבבים את כל החומרים היבשים, ולאט מוסיפים את הרטובים, או ביד או במיקסר עד לקבלת בצק, ונותנים לישה קצרה נוספת, מניחים לבצק לתפוח ולהכפיל את נפחו, מניחים את השמן על גבי הבצק ככה שיהיה קל לקרוץ לחמניות בהמשך ומשאירים לתפיחה נוספת. הבצק צריך להיות אלסטי וכייפי לעבודה, אני לא עובדת קשה מדי, כי זה באמת לא כזה סיפור גדול, למי שיש מיקסר תבוא עליה הברכה...ומי שלשה ביד זה עוד יותר מבורך, רק לא צריך להלחץ זה כולה כמה עירבובים ומניחים לזמן לעשות את שלו ולשמרים את שלהם. בשלב הזה קורצים לחמניות, אני מניחה בתבניות מיוחדות ללחמניות או באגטים, ממליצה בחום להשקיע :) אפשר גם סתם להניח אותן אחד ליד השניה (ואחרי זה זה כיף להפריד...)
אפשר לקשט במה שאוהבים: שומושום לבן או מלא או שחור, קצח, שיבולת שועל, גרעיני חמניה, גרעיני דלעת, תערובות תבלינים, שבבי בצל מיובש...או סתם מלח ואזוב (יוצא ממש שווה אם אם מערבבים אותם יחד)
את הקישוט אני עושה הפוך, במקום לפזר מעל התבנית מהתערובת, אני פשוט מניחה קערה מלאה בתערובת, ותובלת בתוכה את כדור הבצק שניה לפניש אני מניחה אותו במגש.
אם אתן בקטע של להאהיב את המאפים על הילדים או סתם אתן אופות הפעם למישהו שפחות מתחבר לבריאות כדאי לוותר על הקישוטים המיוחדים ולהצמד לגנרי.
ומאחר וזו היתה המטרה שלי...הילדים, שמתי שומשום לבן ועשיתי פוזה של לחמנית סופר...האמת?! הצלחתי.
אתן וודאי שואלות איך אני יודעת? כי כששאלתי את הבנים שניה לפני שיצאו לבית הכנסת לקבלת שבת, מי רוצה מהלאפה התמנית - זו עם הזעתר שבמקפיא, רק שאדע כמה להניח על הפלאטה, כולם אמרו שלא צריך, כי "יש מהלחמניות האלה עם השומשום" (ומאחר והפעם אפיתי בחמישי בלילה...אף אחד לא שם לב שזה ביתי, כי סוף סוף זה היה לבן ...ושוב הרגשתי שפצחתי עוד אתגר)
כמה זמן ועל כמה מעלות? 180 מעלות, עד שמכניסים נעץ והוא יבש, ועד שהן מקבלות צבע יפה
ספרו לי איך יצא!