הפעם הם הצהירו. שיחקת אותה אמא. ממש אבל! הריח שלף את כולם ממסכי הזום_מקורונה, וכינס את כולם למרכז השולחן. צהרי היום. הם אהבו, ייששששש! חגגתי ניצחון... העניין שכל צהרים אני צריכה להמציא את עצמי מחדש האמת, מצידם לאכול כל יום מרק עדשים כתום עם אורז...זו האמת זו אני שחייבת שינויים וחידושים ואתגרים כל יום מחדש. ועוד אמת בכל פעם שאני עוברת ליד הבית של השכנה בצהרים וריח תבשיל עוף משגע ממלא את האוויר. כן כן משגע. למרות שהוא בשרי. _זה ווידוי נו_ זה עדיין מגרה אותי. למה? כי כשהריח ממלא את האוויר מתמלא בי געגוע לטעמי הילדות המוכרים. או אולי געגוע לאמא לילדות מדושנת מאכלים מיוחדים אז חשבתי. שהרי הטופו הוא חומר גלם כל כך נוח, הוא סופר ידידותי חברותי הוא מסתדר עם כל מה ששמים עליו ואיתו אז למה שלא יסתדר לו עם זרעי כמון? בהרט ושאר תבלינים ששמורים לתבשילים מזרחיים עמוסי חלבון מהחי כאלה שגדלתי עליהם כאלה שאני מטורפת עליהם תבילינים שמפיצים ומעלים את ריח ילדותי? ועוד חישוב העלה, שהרי, כל דבר שאני מצרפת אליו אטריות ארוכות - יאכל בתאווה. (בלשון הקטן שלי ספגטי) ונכון שיחסית הן גם מתועשות וקנויות אבל, בואו, גם הן עשויות משעועית או אפונה בין היתר אז רגע לפני שנוצר לו מתכון חדש אני נזכרת איזה חוויה? זכרון? זכרון מיוחד של תבשיל אושפלו משגע של אמא אורז עשיר בגזר מגורד, בצל ותבלינים כתומים וריחניים ומצטרף לו לזכרון ריח הסופריטו הכתום של אמא וככה בין ניסיון לשחזור לבין חומרי הגלם של המטבח החדש שלי נוצרת לה ממש מעצמה מנה חדשה התלבטתי איך לקרוא לה האם על שם ה"פאד טאי" שהבנים חשבו שקיבלו בגלל האטריות הארוכות, הגזר והטופו? או על שם התבלינים המזרחיים הריחניים שהטריפו את כל הבית והבניין? מה אתם אומרים?
בקיצור, או אולי לא ממש,
אם הגעתם עד כאן, רק רציתי לעודד אתכם
ולומר
שזה באמת מאוד, אבל מאוד פשוט.
ממש ממש לא חייבים עוף כל צהרים.
אפשר לעשות בעצם כל מה שרגילים לעשות עם העוף והבשר - ורק עם טופו.
קשוח לכם לעשות מעבר כזה?
נסו יומיים בשבוע! לפחות.
גם טוב.
יומיים ואפילו יום, בלי חלבון מהחי.
הגוף לא צריך את זה!
זה מעמיס על הכליות
שוחק אותם.
וגם מעמיס עלינו כחברה לצרוך כל כך הרבה חלבון מהחי.
ומזמן לא מוסרי בצורה בה כל העסק הזה מתנהל.
אז אני מעודדת אתכם לנסות!!!
תנו לזה צ'אנס.
פאד טאי מזרחי
אז זה הולך ככה, מה צריך? חבילת גזר מגורד - עופו על עצמכם. שיהיה הרבה כתום! אביתר שלי תקתק לי חבילה במנדולינה (בטוחה) אגב, עדיף לא בפומפיה כי זה דק מדי למה לטעמי. אבל אם אין ברירה לכו על הגס בפומפיה. 5-6 קשואים חתוכים גם במנדולינה 2 בצלים גדולים קצוצים בינוני חבילת אטריות שעועית 3-4 כפות שמן זרעי ענבים חצי קילו טופו לפחות חתוך לקוביות קטנות
חופן עלי סלרי
תבילנים - חשוב שיהיו איכותיים
כפית כורכום
חצי כפית כמון
חצי כפית פפריקה טובה
חצי כפית בהרט
3 שיני שום
מלח ורוד
פלפל שחור גס
אופציה להגשה:
צ'ילי גרוס - למבוגרים שמכורים
סילאן
מה עושים?
מטגנים את הגזר בשמן, אחרי שמתחיל להתרכך, מוסיפים את התבילנים השום והטופו.
במקביל (מה לעשות - תמיד אני חייבת לעשות הכל במקביל ובזריזות חסרת סבלנות וזמן שכמוני) מטגנים בסיר אחר את הבצל ומצרפים אותו אחרי שהוא זהוב לגזר, וממש בסוף את הקשואים וחופן עלי סלרי.
מעל הכל שופכים כ- 2 כוסות מים וסוגרים לבישול עד שריח מהמם מתפשט באוויר וזה טעים לכם.
מומלץ להגיש כשיש יחס חיובי פלוס לטובת הירק והטופו. ממש 80 אחוז מהמנה שתיהיה הירק והטופו
ו -20 אחוז אטריות שעועית. אם אתם בתחילת התהליך וזקוקים להתחלה רכב לכו על יחס אחר.
אביתר שלי - הוא המבחן האמיתי.
הוא למשל אוהב את הירק רך
כשהתחלתי לבשל הוא הצהיר שהוא לא אוכל כלום חוץ מאטריות וטופו.
אבל אחרי שהריח - הוא גילה סימני עניין
ואחרי שהצהרתי שהירקות רכים רכים כמו שהוא אוהב...
גם הסכים לטעום ביס אחד...רק אחד.
בסוף הוא זלל בהנאה כמה מנות טובות.
אני לעומת זאת אוהבת להרגיש את הירק קשה יותר - כי חשוב לי לשמור על הערכים ככל האפשר,
לכן אני ממליצה להיות קשובים! להגיש בהדרגה לפי דרגת העשייה והעדפה של בני ובנות הבית,
כי עיקר הסוד להחזיק בשגרה בריאה יחסית בבית היא לבחור על מה להתפשר.
חשוב שיהיה להם טעים! לכולנו בעצם.
אחרת קשה מאוד להחזיק עם התפריט הזה לאורך זמן.
לכן אני מעדיפה שיאכלו ירקות מעולפים מאשר לא יאכלו בכלל...
ויותר מאשמח לשמוע האם הפוסט השפיע עליכם?
תרם לכם?
ניסתם להכין את המתכון?
דברו אלי!!!